פיתחתי אלרגיה חמורה.
אלרגיה למילה.
זו מילה, שאם משתמשים בה בצורה הלא נכונה, היא גורמת להרבה מאוד נזקים, גם בחיים האישיים שלנו, וכפועל יוצא- גם על העולם שלנו.
המילה היא: "צריך" (צריך/צריכה/צריכים).
אנחנו חיים בעולם של "צריך".
"אני צריך ללכת לעבודה"
"אני צריך ללמוד לתואר"
"אני צריכה להתחתן ולהביא ילדים".
אם אתה בונה את החיים שלך על סמך מה שאתה צריך לעשות, אתה בונה לך חיים בינוניים ומתוך פשרה. אז מה באמת מסתתר מאחורי הצריך הזה?
תחשבו על זה לרגע ברצינות.
מאחורי כל הצריך הזה, מסתתר הרצון שלנו לרצות (מלשון- ריצוי).
ריצוי של המשפחה, של החברים ובכלל, מילוי הציפייה של האנשים והחברה שסובבים אותנו, לחיות את החיים בדרך שאנחנו "אמורים לחיות אותם", בטענה ש"ככה זה החיים ואין מה לעשות".
כולנו נולדנו לתוך עולם שכל הזמן אומר לנו איך לחיות.
מעולם לא נתנו לנו לבחור לבד מה מתאים לנו!
מוסדות החינוך אומרים לנו מה צריך ללמוד כדי להתקבל לעבודה טובה,
התקשורת אומרת לנו מה לחשוב ומה להרגיש,
תעשיית האופנה אומרת לנו מה הטרנדים... ועוד ועוד...
ואנחנו? אנחנו לרוב מסכימים והולכים אחרי כולם, בעיקר כדי להרגיש שייכים, ואם חלילה נחליט לעשות משהו אחר, ניחשב למשוגעים/ שונים. (למרות שבסוף, כולם שונים וכולם מיוחדים. רק יש כאלו שמרשים לעצמם להיות כאלו, ויש כאלו שלא).
ונניח החלטתם לעמוד על שלכם, לעשות את מה שאתם רוצים ולא את מה שאתם צריכים? אתם תצטרכו ללמוד לעמוד על שלכם. כי כשכולם רגילים להיות כמו כולם, לעשות את מה שצריך כמו כולם - כדי להוכיח לעצמם שאכן לא הייתה להם ברירה אחרת, הם ינסו לשכנע אתכם להתפשר גם....
אחד הדברים המשמעותיים שקיבלתי מאמא שלי הוא, שהיא אף פעם לא אמרה לי מה אני צריכה לעשות או מה אני צריכה להרגיש, היא תמיד נתנה לי להחליט לבד. היא באופן אישי, הייתה יחסית קיצונית עם זה, כך שגם חסרונות היו בזה. אך בדיעבד, למרות שלפעמים זה היה מאתגר, ולמרות שלפעמים רציתי שמישהו אחר יקבל עבורי את ההחלטות ויגיד לי מה לעשות - זה הפך אותי למי שאני היום.
העובדה שהחלטתי לבד, מה מתאים לי ומה לא
מה אני יכולה ומה לא
עזר לי לסמוך על עצמי ולפתח ביטחון עצמי ביכולת שלי.
לא קרו לי הרבה מאוד מקרים בהם הרגשתי מבולבלת לגבי מה שאני רוצה לעשות בחיים, כי הייתי למודת ניסיון באיך לקבל החלטות באופן עצמאי.
למדתי שגם אם אני מקבלת החלטה לא נכונה, זה לא סוף העולם, להפך.
לפעמים, זה שאתה מקבל החלטה שגויה, מלמדת אותך המון לגבי מה אתה לא רוצה לעשות, מה לא מתאים לך. וזה, לא פחות חשוב.
אבל הכי חשוב, למדתי שאני אדם חופשי, אני לא צריכה לעשות שום דבר שאני לא באמת רוצה לעשות,
שהכל זה בחירה שלי.
כשהתבגרתי, הופתעתי לגלות איך אנשים עושים דברים שהם לא אוהבים, רק כי צריך.
זה היה משגע אותי. אני ממש זוכרת את התחושה, תחושה של חוסר הבנה משוועת איך הם לא רואים את מה שאני רואה. זה פשוט לא היה נתפס בעיני.
אני זוכרת מקרה מאוד ספציפי. אחרי הטיול הגדול, הגיע השלב של - "מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי". או- "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה".
באופן אישי, לא התלהבתי על הרעיון של ללכת ולעשות תואר - לא הבנתי למה אני צריכה ללמוד לתואר שלא באמת נותן לי כלים וידע על עולם העסקים האמיתי, אלא רק תיאוריה.
לא הבנתי, למה אני צריכה ללמוד מקצועות שלא מעניינים אותי, שלא מאתגרים אותי, שמתסכלים אותי, ואני לא רואה שום דרך איך הם יעזרו לי להגשים את החלום שלי.
התחלתי לנסות ולבדוק אלטרנטיבות אחרות וכשדיברתי עם חברים שלי על זה, השיחה התנהלה בערך ככה:
הם: אי אפשר לדלג על התואר
אני: למה?
הם: כי צריך
אני: אבל... למה? למה אני צריכה?
הם: כי בלי תואר אי אפשר להתקדם בעבודה ובחיים.
אני: אבל מה אם... אני לא רוצה להתקדם בעבודה?
מה אם... אני רוצה להיות בכלל עצמאית? להקים עסק? סטארט אפ?
אם אני אהיה עצמאית, אני אהיה הבוסית של עצמי- ולי לא איכפת שאין לי תואר.
בסוף עשיתי את התואר (בעיקר כי לא מצאתי אלטרנטיבות וחשבתי שאני אולי משוגעת כי אף אחד לא ראה או הבין על מה דיברתי), וסבלתי מכל רגע... וככל שעבר הזמן, הבנתי יותר ויותר שצדקתי, והאלרגיה התחזקה וכעסתי על עצמי. כעסתי שהכנסתי את עצמי לסיטואציה שאני סובלת בה, בגלל שמישהו אחר אמר לי שזה מה שאני צריכה.
מאז, התחלתי לבדוק את הדברים האלו יותר לעומק, וגילית שלל סיבות שבגלל אנשים עושים את מה שהם צריכים ולא את מה שהם רוצים.
הנה חלק מהם:
* כי הם חושבים שיש למישהו אחר תשובות, שמישהו אחר יודע יותר טוב מהם מה טוב עבורם.
* כי הם סומכים על מי שנתן להם את העצה יותר מאשר על עצמם.
* כי אין להם מספיק ביטחון וידע במה שהם כן רוצים, והם לא יודעים איך להשיג את זה.
* כי הם מחפשים להוריד מעצמם אחריות- אם מישהו אחר מחליט במקומם, או נותן להם עצה, וזה לא מצליח – "הוא אשם".
עכשיו... אולי אתם חושבים לעצמכם שזה אחלה בתיאוריה, אבל המציאות היא שונה. שאני צריכה להיות ריאלית, כי אי אפשר באמת לעשות כל הזמן רק מה שאנחנו רוצים.
אז אתם צודקים.
לכל "צריך" (ובעצם לכל דבר שעושים) יש השלכה.
עממה, יש שני סוגי השלכות:
יש השלכה של הפסד, והשלכה של רווח.
כאשר ההשלכה היא השלכה של הפסד, הסיכוי שתעשה את מה שצריך גדול יותר וההחלטה איך לעשות את זה תהיה קלה יותר ולהפך.
כאשר ההשלכה היא השלכה של רווח, יהיה לך קשה יותר לקבל החלטה לבד, ולא בטוחה שאתה באמת תעשה את מה שאתה רוצה.
אסביר.
דוגמא להשלכה של הפסד:
אתם צריכים לשלם חשבון חשמל אחרת ינתקו לכם אותו.
אתם צריכים לעבוד בעבודה שאתם שונאים, כי יש לכם חשבונות לשלם.
דוגמא להשלכה של רווח:
להתחיל עם בחורה/בחור שמוצא חן בעינכם.
לפתוח את העסק שתמיד חלמתם עליו.
כשיש מה להפסיד, בהחלט יש מצב שאתם תצטרכו לעשות דברים, רק כי צריך.
פשוט כי זה עניין של הישרדות. ולכן, אין כאן יותר מידי מקום לברבורים.
א-ב-ל
כשיש לכם מה להרוויח, הוווו... שם מתחיל העניין האמיתי.
דווקא במקומות האלו, אתם תראו שאנשים נוטים הרבה יותר להתייעץ ולשאול אנשים אחרים, במחשבה שגויה שהם יודעים יותר טוב מה ההחלטה הנכונה עבורם.
"אבל לא כדאי להתייעץ עם מישהו שיודע יותר טוב בנושא הזה ממני?".
אז ככה, אתם חייבים לזכור פרט קטן אך קריטי - כל אדם תמיד ולעולם, ידבר מתוך נקודת המבט שלו. הוא יענה לכם לפי האמונות שלו, הניסיון שלו והראייה שלו על העולם.
ולמה זה כל כך חשוב? כי מי קבע שהוא באמת מומחה לתחום? מי החליט שמה שהוא חושב הוא נכון עבורכם? שהניסיון שלו הוא בהכרח רלוונטי עבורכם?
האם כל החלטה צריכה להיעשות לבד?
לא בהכרח, אבל אני כן ממליצה לזכור את הנקודה הזו.
מה אני רוצה שתיקחו מכאן:
עבור עצמכם: תתחילו לסמוך על עצמכם יותר, ולהוריד את כמות הפעמים שאתם מתייעצים עם אחרים, תדעו שאין אף אחד בעולם שיודע יותר טוב מכם- מה טוב לכם. גם לא ההורים שלכם, גם לא החברים שלכם.
זה לא אומר שאתם לא יכולים להתייעץ ולקבל עזרה- אבל תדעו ממי לקבל עזרה. (רמז- ממי שנמצא במקום שבו אתם רוצים להיות. וגם פה, היזהרו. "יש אינסוף דרכים להגיע למרכז העיר" – בדקו האם הדרך מתאימה לכם.)
עבור אחרים: גם אתם לא יודעים מה הכי טוב עבור אנשים אחרים, היזהרו מלהגיד לאחרים איך הם צריכים לחיות את החיים שלהם.
אם אתם מייעצים ועוזרים למישהו אחר, שימו לב שאתם לא מקבעים לו את המחשבה על הדרך שלכם. עזרו לו למצוא את הדרך שלו. ודעו- שלא כל מה שמתאים עבורכם מתאים גם עבורו.
זכרו:
תמיד יש לכם בחירה, ולבחירה תמיד יש השלכות, וההשלכות הם תמיד עליכם, ולא על אף אחר, ואתם הם אלו שצריכים לחיות עם ההשלכות האלו.
לכן, אל תשכחו אף פעם, שאתם, ורק אתם, יודעים מה טוב לכם.
עד כאן להפעם,
אהבתם את הפוסט? יש לכם שאלה? רוצים להביע את דעתכם?
כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות במהרה.
המשך יום נפלא,
אלרגיה למילה.
זו מילה, שאם משתמשים בה בצורה הלא נכונה, היא גורמת להרבה מאוד נזקים, גם בחיים האישיים שלנו, וכפועל יוצא- גם על העולם שלנו.
המילה היא: "צריך" (צריך/צריכה/צריכים).
אנחנו חיים בעולם של "צריך".
"אני צריך ללכת לעבודה"
"אני צריך ללמוד לתואר"
"אני צריכה להתחתן ולהביא ילדים".
אם אתה בונה את החיים שלך על סמך מה שאתה צריך לעשות, אתה בונה לך חיים בינוניים ומתוך פשרה. אז מה באמת מסתתר מאחורי הצריך הזה?
תחשבו על זה לרגע ברצינות.
מאחורי כל הצריך הזה, מסתתר הרצון שלנו לרצות (מלשון- ריצוי).
ריצוי של המשפחה, של החברים ובכלל, מילוי הציפייה של האנשים והחברה שסובבים אותנו, לחיות את החיים בדרך שאנחנו "אמורים לחיות אותם", בטענה ש"ככה זה החיים ואין מה לעשות".
כולנו נולדנו לתוך עולם שכל הזמן אומר לנו איך לחיות.
מעולם לא נתנו לנו לבחור לבד מה מתאים לנו!
מוסדות החינוך אומרים לנו מה צריך ללמוד כדי להתקבל לעבודה טובה,
התקשורת אומרת לנו מה לחשוב ומה להרגיש,
תעשיית האופנה אומרת לנו מה הטרנדים... ועוד ועוד...
ואנחנו? אנחנו לרוב מסכימים והולכים אחרי כולם, בעיקר כדי להרגיש שייכים, ואם חלילה נחליט לעשות משהו אחר, ניחשב למשוגעים/ שונים. (למרות שבסוף, כולם שונים וכולם מיוחדים. רק יש כאלו שמרשים לעצמם להיות כאלו, ויש כאלו שלא).
ונניח החלטתם לעמוד על שלכם, לעשות את מה שאתם רוצים ולא את מה שאתם צריכים? אתם תצטרכו ללמוד לעמוד על שלכם. כי כשכולם רגילים להיות כמו כולם, לעשות את מה שצריך כמו כולם - כדי להוכיח לעצמם שאכן לא הייתה להם ברירה אחרת, הם ינסו לשכנע אתכם להתפשר גם....
אחד הדברים המשמעותיים שקיבלתי מאמא שלי הוא, שהיא אף פעם לא אמרה לי מה אני צריכה לעשות או מה אני צריכה להרגיש, היא תמיד נתנה לי להחליט לבד. היא באופן אישי, הייתה יחסית קיצונית עם זה, כך שגם חסרונות היו בזה. אך בדיעבד, למרות שלפעמים זה היה מאתגר, ולמרות שלפעמים רציתי שמישהו אחר יקבל עבורי את ההחלטות ויגיד לי מה לעשות - זה הפך אותי למי שאני היום.
העובדה שהחלטתי לבד, מה מתאים לי ומה לא
מה אני יכולה ומה לא
עזר לי לסמוך על עצמי ולפתח ביטחון עצמי ביכולת שלי.
לא קרו לי הרבה מאוד מקרים בהם הרגשתי מבולבלת לגבי מה שאני רוצה לעשות בחיים, כי הייתי למודת ניסיון באיך לקבל החלטות באופן עצמאי.
למדתי שגם אם אני מקבלת החלטה לא נכונה, זה לא סוף העולם, להפך.
לפעמים, זה שאתה מקבל החלטה שגויה, מלמדת אותך המון לגבי מה אתה לא רוצה לעשות, מה לא מתאים לך. וזה, לא פחות חשוב.
אבל הכי חשוב, למדתי שאני אדם חופשי, אני לא צריכה לעשות שום דבר שאני לא באמת רוצה לעשות,
שהכל זה בחירה שלי.
כשהתבגרתי, הופתעתי לגלות איך אנשים עושים דברים שהם לא אוהבים, רק כי צריך.
זה היה משגע אותי. אני ממש זוכרת את התחושה, תחושה של חוסר הבנה משוועת איך הם לא רואים את מה שאני רואה. זה פשוט לא היה נתפס בעיני.
אני זוכרת מקרה מאוד ספציפי. אחרי הטיול הגדול, הגיע השלב של - "מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי". או- "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה".
באופן אישי, לא התלהבתי על הרעיון של ללכת ולעשות תואר - לא הבנתי למה אני צריכה ללמוד לתואר שלא באמת נותן לי כלים וידע על עולם העסקים האמיתי, אלא רק תיאוריה.
לא הבנתי, למה אני צריכה ללמוד מקצועות שלא מעניינים אותי, שלא מאתגרים אותי, שמתסכלים אותי, ואני לא רואה שום דרך איך הם יעזרו לי להגשים את החלום שלי.
התחלתי לנסות ולבדוק אלטרנטיבות אחרות וכשדיברתי עם חברים שלי על זה, השיחה התנהלה בערך ככה:
הם: אי אפשר לדלג על התואר
אני: למה?
הם: כי צריך
אני: אבל... למה? למה אני צריכה?
הם: כי בלי תואר אי אפשר להתקדם בעבודה ובחיים.
אני: אבל מה אם... אני לא רוצה להתקדם בעבודה?
מה אם... אני רוצה להיות בכלל עצמאית? להקים עסק? סטארט אפ?
אם אני אהיה עצמאית, אני אהיה הבוסית של עצמי- ולי לא איכפת שאין לי תואר.
בסוף עשיתי את התואר (בעיקר כי לא מצאתי אלטרנטיבות וחשבתי שאני אולי משוגעת כי אף אחד לא ראה או הבין על מה דיברתי), וסבלתי מכל רגע... וככל שעבר הזמן, הבנתי יותר ויותר שצדקתי, והאלרגיה התחזקה וכעסתי על עצמי. כעסתי שהכנסתי את עצמי לסיטואציה שאני סובלת בה, בגלל שמישהו אחר אמר לי שזה מה שאני צריכה.
מאז, התחלתי לבדוק את הדברים האלו יותר לעומק, וגילית שלל סיבות שבגלל אנשים עושים את מה שהם צריכים ולא את מה שהם רוצים.
הנה חלק מהם:
* כי הם חושבים שיש למישהו אחר תשובות, שמישהו אחר יודע יותר טוב מהם מה טוב עבורם.
* כי הם סומכים על מי שנתן להם את העצה יותר מאשר על עצמם.
* כי אין להם מספיק ביטחון וידע במה שהם כן רוצים, והם לא יודעים איך להשיג את זה.
* כי הם מחפשים להוריד מעצמם אחריות- אם מישהו אחר מחליט במקומם, או נותן להם עצה, וזה לא מצליח – "הוא אשם".
עכשיו... אולי אתם חושבים לעצמכם שזה אחלה בתיאוריה, אבל המציאות היא שונה. שאני צריכה להיות ריאלית, כי אי אפשר באמת לעשות כל הזמן רק מה שאנחנו רוצים.
אז אתם צודקים.
לכל "צריך" (ובעצם לכל דבר שעושים) יש השלכה.
עממה, יש שני סוגי השלכות:
יש השלכה של הפסד, והשלכה של רווח.
כאשר ההשלכה היא השלכה של הפסד, הסיכוי שתעשה את מה שצריך גדול יותר וההחלטה איך לעשות את זה תהיה קלה יותר ולהפך.
כאשר ההשלכה היא השלכה של רווח, יהיה לך קשה יותר לקבל החלטה לבד, ולא בטוחה שאתה באמת תעשה את מה שאתה רוצה.
אסביר.
דוגמא להשלכה של הפסד:
אתם צריכים לשלם חשבון חשמל אחרת ינתקו לכם אותו.
אתם צריכים לעבוד בעבודה שאתם שונאים, כי יש לכם חשבונות לשלם.
דוגמא להשלכה של רווח:
להתחיל עם בחורה/בחור שמוצא חן בעינכם.
לפתוח את העסק שתמיד חלמתם עליו.
כשיש מה להפסיד, בהחלט יש מצב שאתם תצטרכו לעשות דברים, רק כי צריך.
פשוט כי זה עניין של הישרדות. ולכן, אין כאן יותר מידי מקום לברבורים.
א-ב-ל
כשיש לכם מה להרוויח, הוווו... שם מתחיל העניין האמיתי.
דווקא במקומות האלו, אתם תראו שאנשים נוטים הרבה יותר להתייעץ ולשאול אנשים אחרים, במחשבה שגויה שהם יודעים יותר טוב מה ההחלטה הנכונה עבורם.
"אבל לא כדאי להתייעץ עם מישהו שיודע יותר טוב בנושא הזה ממני?".
אז ככה, אתם חייבים לזכור פרט קטן אך קריטי - כל אדם תמיד ולעולם, ידבר מתוך נקודת המבט שלו. הוא יענה לכם לפי האמונות שלו, הניסיון שלו והראייה שלו על העולם.
ולמה זה כל כך חשוב? כי מי קבע שהוא באמת מומחה לתחום? מי החליט שמה שהוא חושב הוא נכון עבורכם? שהניסיון שלו הוא בהכרח רלוונטי עבורכם?
האם כל החלטה צריכה להיעשות לבד?
לא בהכרח, אבל אני כן ממליצה לזכור את הנקודה הזו.
מה אני רוצה שתיקחו מכאן:
עבור עצמכם: תתחילו לסמוך על עצמכם יותר, ולהוריד את כמות הפעמים שאתם מתייעצים עם אחרים, תדעו שאין אף אחד בעולם שיודע יותר טוב מכם- מה טוב לכם. גם לא ההורים שלכם, גם לא החברים שלכם.
זה לא אומר שאתם לא יכולים להתייעץ ולקבל עזרה- אבל תדעו ממי לקבל עזרה. (רמז- ממי שנמצא במקום שבו אתם רוצים להיות. וגם פה, היזהרו. "יש אינסוף דרכים להגיע למרכז העיר" – בדקו האם הדרך מתאימה לכם.)
עבור אחרים: גם אתם לא יודעים מה הכי טוב עבור אנשים אחרים, היזהרו מלהגיד לאחרים איך הם צריכים לחיות את החיים שלהם.
אם אתם מייעצים ועוזרים למישהו אחר, שימו לב שאתם לא מקבעים לו את המחשבה על הדרך שלכם. עזרו לו למצוא את הדרך שלו. ודעו- שלא כל מה שמתאים עבורכם מתאים גם עבורו.
זכרו:
תמיד יש לכם בחירה, ולבחירה תמיד יש השלכות, וההשלכות הם תמיד עליכם, ולא על אף אחר, ואתם הם אלו שצריכים לחיות עם ההשלכות האלו.
לכן, אל תשכחו אף פעם, שאתם, ורק אתם, יודעים מה טוב לכם.
עד כאן להפעם,
אהבתם את הפוסט? יש לכם שאלה? רוצים להביע את דעתכם?
כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות במהרה.
המשך יום נפלא,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה