כבר הרבה מאוד זמן שהפוסט הזה יושב אצלי בראש.
הרבה מאוד זמן אני מנסה לגבש אותו, לעבד אותו, ולנסח אותו בצורה כזו שהוא יעבור בצורה הכי טובה שיש. כי... הנשק הסודי שאני הולכת לספר לכם עליו לא מאוד סימפטי ובעיקר... הוא מאוד מעצבן.
לנשק הזה קוראים – הנקודה הרגישה.
לא הרבה יודעים, אבל בעברי הלא רחוק הייתי בחורה די עצבנית. (יותר ממה שאני עכשיו :) )
לא היה קשה לעצבן אותי, ולהגיד לכם את האמת? לפעמים, הייתי נהנית מזה, זה הכניס לי קצת פלפל ועניין לחיים המשעממים שלי.
מה לא היה מעצבן אותי?
אנשים חיוביים- עיצבנו אותי.
אנשים רוחניים- עיצבנו אותי.
אנשים איטיים- עיצבנו אותי.
אנשים עצבניים- דווקא לא עיצבנו אותי, היה לי איתם שפה משותפת :)
זו הייתה נקודת ההתחלה שלי.
איך אפשר למנף את הנקודה הרגישה לפריצת דרך אישית...?
כמה פעמים קרה לכם, שאמרתם משהו ממש פשוט, והצד השני נפגע מזה או התעצבן ולא הבנתם למה? כמה פעמים קרה לכם שאתם התעצבנתם והרגשתם שאתם לא מצליחים לשלוט בזה ואחר כך התבאסתם על עצמכם?
הסיבה שזה קורה זה פשוט כי נגעתם בנקודה רגישה.
הנקודה הזו- היא הנקודה שבה אפשר לעשות פריצת דרך.
נסו לדמיין את הסיטואציה הבאה: פגשתם במקרה תייר יפני והוא מספר לכם שהשפה העברית מוזרה.
האם הייתם מתעצבים עליו? רוב הסיכויים שלא.
למה?
א. הוא לא קשור אליכם ולא באמת מעניין אתכם.
ב. יש לכם ביטחון בכך שתמשיכו לדבר עברית וכולם במדינה יבינו אתכם. זה לא שעכשיו הוא ערער לכם את הביטחון אם לדבר או לא לדבר עברית.
ג. הסיטואציה מאוד מובנת לכם, התייר היפני בא מבחוץ, הוא לא מכיר את השפה.
בקיצור- אתם לא לוקחים את מה שהוא אומר יותר מידי ללב.
מה זה בעצם אומר?
כאשר אתם בטוחים במשהו, שלמים איתו, מכירים אותו- אתם לא תתעצבנו עליו. לא יצליחו לערער אתכם.
הסיבה היחידה לכך שמישהו מצליח לעצבן אתכם / סיטואציה מצליחה לעצבן אתכם- היא בגלל שהיא שהיא מצליחה לגעת לכם בנקודה שאתם עדיין לא מרגישים איתה בנוח.
ואם תזהו את הנקודה הזו, תוכלו לדעת על מה יש לכם עוד לעבוד, להתפתח ולגדול.
3 שלבים להפיכת הנקודה מרגישה- לבטוחה.
השלב הראשון: הוא שלב הזיהוי.
לזהות שאתם מתעצבנים , לעצור ולחשוב.
היו סבלניים עם עצמכם- זה לוקח זמן עד שמצליחים להגיע לשלב שבו אפשר לתפוס את עצמך בזמן העצבים ולעצור לחשוב, בהתחלה זה יקרה רק אחרי שתרגעו.
השלב השני: שלב השאלות והתחקור.
תתחילו לשאול את עצמכם שאלות, להבין מה יש בנקודה הזו.
מה הסיבה שהדבר/האדם הזה כל כך הטריף אתכם? מה יש שם? מה יש בו? מה זה אומר עליכם?
אתם תגלו המון דברים מהשאלות האלו- בהתחייבות.
השלב השלישי: שלב ההיפוך.
המציאות החיצונית, היא רק שיקוף של מה שקורה לנו בפנים. לכן, חשוב להבין מה יש בתוכם שגרם לכם למשוך את הסיטואציה "החיצונית" לחיים שלכם. בדקו עם עצמכם, באיזה דרך הדבר שעליו אתם מתעצבנים מתקיים בחייכם?
- האם הוא מתקיים אצלכם?
- האם הוא חסר לכם והייתם רוצים שהוא יתקיים אצלכם?
- האם הוא מאיים ו/או מפחיד אתכם?
למשל,
אם אתם מתעצבנים על מישהו שחותך בכביש...
האם גם אתם חותכים בכביש?
אם כן- אולי זה סימן להפסיק לחתוך בכביש... ?
אם לא- למה זה מעצבן אתכם? האם זה בגלל שאתם מרגישים שלא מתייחסים אליכם?
האם זה בגלל שאתם מפחדים שיקרה לכם משהו?
האם אתם חושבים שזה לא בסדר שאתם עומדים בחוקי הכביש ואחרים לא?
אם אתם מתעצבנים על מישהו שלא מתקשר אליכם...
האם אתם מתקשרים אליו?
אם כן- למה זה מעצבן אתכם? האם זה בגלל שאתם רוצים שזה יהיה הדדי?
האם זה בגלל שאתם מרגישים שלצד השני לא איכפת מכם, כפי שלכם איכפת?
אם לא- זה סימן שכדאי שתתחילו להתקשר ולהתייחס יותר.
כמובן שהדוגמאות כאן הן די פשוטות וברורות אבל עם הכלי הזה אפשר להשתמש גם על מצבים מורכבים יותר. ברגע שעושים את התהליך הזה, הרבה אסימונים נופלים ורק עצם התהליך גורם לנקודה להיות פחות רגישה. ברגע שמודעים לרגישות ולסיבה שהיא כל כך רגישה, אפשר בקלות יותר לשחרר את האוטומט של העצבים, אפשר להבין מאיפה הרגישות נובעת ולטפל בה.
ושם- קורות פריצות הדרך.
זה הזמן שלי להזהיר אתכם - זה לא תהליך נעים.
הוא דורש כנות, ישירות והסתכלות לדברים שאתם פחות אוהבים בכם, בלבן של העיניים.
בשלב הזה האגו יתחיל לעלות ולנסות לשכנע אתכם ש"אתם צודקים והם אשמים"
"אתם בסדר והם צריכים להתנצל" וכדומה...
במקרה הזה, האגו לא עוזר לכלום. אתם יכולים להגיד לו תודה רבה על הדברים שהוא אומר,
אבל אתם כאן כדי ללמוד להתפתח ולא כדי לשחק במחקים של "הוא טועה, אני צודק".
בהצלחה!
עד כאן להפעם,
אהבתם את הפוסט? יש לכם שאלה? רוצים להביע את דעתכם?
כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות במהרה.
המשך יום נפלא,
באהבה, עתליה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה