איך גייסתי 3 מיליון ש"ח ב3 חודשים?

היי חברים,

היום, החלטתי לשתף אתכם בדבר מאוד משמעותי שקרה לי בחיים.  

הפוסט בכוונה ארוך, כי החלטתי שאני לא רוצה להשמיט שום דבר חשוב שיכול לעזור לכם לפרוץ את אזור הנוחות, לחזק את הביטחון העצמי שלכם ולהחדיר בכם מוטיבציה לעשות את זה גם!

מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי בן אדם עצמאי. כזו שאוהבת לעשות את הדברים בדרך שלה. מגיל מאוד צעיר התחברתי לעולם היזמות העסקית. (לא אספר לכם כאן על זה שבגיל 16 הקמתי אתר מיוחד שהצליח מאוד שהיה מיועד לבנות).

בהרגשה האישית שלי, בתור שכירה, הרגשתי כמו חיה בכלוב. הרגשתי כאילו לקחו סוס פרא, ונעלו אותו בכלוב קטן, ואם רק היו נותנים לו לצאת החוצה מהגבולות שלו, הוא יוכל לרוץ ולהתפרע.

אז כל פעם שהייתי רואה אפשרות (גם אם הכי קטנה) לצאת מהכלוב שלי, הייתי מנצלת אותה.

בגלגול הקודם שלי (כי עברו חיים שלמים מאז שהפכתי לעצמאית) עבדתי בתור משווקת פנסיונית. כזו שמוכרת קופות גמל והשתלמות.

ושוב, כאחת שלא אוהבת לעשות דברים כמו כולם, את המסלול המקצועי שלי עברתי לפני שהתחלתי ללמוד לתואר, כך שמה שקרה בפועל, זה שקיבלתי את הרישיון המקצועי שלי, לפני שסיימתי תואר.

מה שקרה בעצם, זה שמצד אחד, היה לי רישיון ויכולתי להתקדם בתפקיד, אבל מצד שני לא באמת יכולתי להתקדם כי לא הייתה לי אפשרות לעבוד במשרה מלאה (כי לא סיימתי תואר). בעצם, לא היה קיים תפקיד שהתאים עבורי. הייתי תקועה.

אני מספרת לכם את ההקדמה כי היא חשובה. מכיוון שנקודת המפנה התחילה שם! נקלעתי לסיטואציה, שבקלות רבה מישהו אחר היה מקבל אותה כ"זה המצב", "אין מה לעשות", "צריך להמתין". אבל כפי שכבר הבנתם, אני לא אחת שאוהבת לתת למישהו אחר להכתיב לה מה לעשות- ולא לקחתי את המצב שלי כמובן מאליו.

לא ראיתי במצב שלי כמוחלט ושאי אפשר לשנות אותו. אפילו שהייתי "בורג קטן במערכת", אמרתי לעצמי שאני עדיין יכולה להפוך את המצב שלי ליותר טוב. אחרי שנתיים בשירות לקוחות (מי שאי פעם עבד בשירות לקוחות יודע שאחרי 10 חודשים כבר יוצאת הנשמה), לא יכולתי לסבול את המחשבה להמשיך ולחכות עד לסיום התואר ולא להתחיל לעבוד ולהשתמש ברישיון שקיבלתי.

אז מה שעשיתי, זה לשאול את עצמי "איך אני יכולה להפוך את הסיטואציה כך שתתאים בדיוק למה שאני רוצה?" איך בכל זאת אני יכולה לעבוד בזה, ועדיין להישאר בתפקיד סטודנט (מזכירה לכם- לא קיים תפקיד כזה). ברגע ששאלתי את השאלה הזו, התחילו לעלות לי פתרונות.

אני לא אשכח את הסיטואציה הזו, היא קרתה ביום ראשון, ביום שקיבלתי את הרישיון שלי!

כל השבוע חשבתי על השאלה "איך אני יכולה לעבוד בתור משווקת ועדיין לשמור על משרת הסטודנט".

וכששואלים את השאלות המדויקות, עולות גם תשובות מדויקות.  

הפתרון שלי היה, שאהיה משווקת בתוך שירות הלקוחות, ואמכור את המוצרים דרך הטלפון (דבר שלא היה קיים באף בית השקעות, עד אותו הרגע לפחות). 

עד אותו הרגע, כל המכירות בוצעו בפגישות שטח, ללקוחות שיש להם קופות מעל סכום מסוים. כאשר כל הלקוחות שיש להם קופות מתחת לסכום הזה, לא היה אפקטיבי להיפגש איתם בבית (עלות מול תועלת).  

לא רק שזה לא היה אפקטיבי, הנציגים בכלל לא שאלו לקוחות לגבי הקופות הקטנות כי ידעו מראש שאין מה לעשות איתם.

לכן,  החלטתי, שכל הלקוחות שיש להם סכומים נמוכים, ואין אפשרות לבוא אליהם ולקיים פגישות שטח- אני אשוחח איתם.  הרי שיש שפע של לקוחות כאלו. וכמו שאני תמיד אומרת "קצת מכל אחד זה הרבה ביחד".

כבר ביום שבת, ישבתי בבית והכנתי מצגת, אקסל ותכנית עבודה מסודרת. התאמנתי עליה, עשיתי טבלאות, הכנתי תרשימים, רשמתי בדיוק איך זה הולך לעבוד כך שביום ראשון, כשאני אציג את הרעיון למנהל שלי, לא יהיה סיכוי שהוא יגיד לי "לא". הכנתי הצעה שאי אפשר לסרב לה. 

יום ראשון הגיע- הצגתי למנהל שלי את הרעיון כשהדבר הראשון שיצא לי מהפה היה "אני רוצה שהפרויקט הזה יהיה שלי, הבייבי שלי". 

מהרגע שהצעתי לו את הרעיון, כל מיני מנהלי מחלקות, נציגים, עובדים למיניהם, באו ואמרו לי "אנחנו מנסים להגיד את זה למנכ"ל כבר 5 שנים, היה לנו רעיון כזה כבר לפנייך, וזה לא יצא לפועל." או תגובות כמו "זה לא יעבוד כי לא יתגמלו את הנציגים על הלידים שלך, זה לא שווה להם" (לידים, זה לקוחות מתעניינים/רלוונטיים).

למרות זאת, אחרי שבועיים (ואחרי שהמנהל שלי קיבל אישור מהמנכ"ל)- יצאתי לדרך!

לא היה לי ניסיון בתפקיד, אבל לקחתי את כל מה שעד אז למדתי וידעתי ופשוט התחלתי!

עשיתי הכל, דאגתי לתת מוטיבציה ולדרבן את הנציגים להעביר לי לידים (לידים שהם לא היו מתוגמלים עליהם), התקשרתי ללקוחות, סגרתי איתם, עשיתי את התפעול, עשיתי את המעקב, דאגתי ללמוד ולהתמקצע, דאגתי לשאול משהו כשלא ידעתי מה לענות, עשיתי חישובי סגירה, עשיתי את הכל.

הסגירות שלי היו על סכומים נמוכים (אני מדברת איתכם על סכומים של מאלפיים ₪, ועד לסכומים של70 אלף ₪). כל דבר רשמתי, על הכל היה לי מעקב, וכל חודש הסגירות שלי עלו. 

בדרך הצלחתי להשיג לנציגים תגמול על הלידים שלהם.

בדרך גיליתי לקוחות ש"פתאום" מה10,000 ₪ שלהם, יש להם עוד קופה של 200 אלף. 

אם בהתחלה חששו להצטרף אליי, חששו להעביר לי לידים, הגעתי למצב שהיו לי יותר לידים ויותר לקוחות מאשר זמן לחזור לכולם.

והדבר הכי מדהים שקרה, זה שמהמצב שאמרו לי שזה לא ילך, שחשבו על זה כבר פעם וזה לא עבד, הגעתי למצב שאחרי 3 חודשים כבר לקחו את זה כמובן מאליו.

לפני חודש ביקרתי שם, וסיפרו לי שעד היום הם ממשיכים ושואלים לקוחות גם על סכומים נמוכים שלהם.

אז מה אני רוצה שתיקחו מזה?

1. בחיים, אבל בחיים לא משנה מה קורה, אל תיקחו את הסיטואציה שלכם כאמת מוחלטת, כמובנת מאליו, כסיטואציה שאין מה לעשות. לא משנה איפה אתם.

2. תשאלו את השאלות הנכונות. תשאלו את עצמכם מה אתם יכולים לעשות כדי לשפר את המצב שלכם, ואיך אתם יכולים לקבל בדיוק את מה שאתם רוצים?

3. אם יש משהו שאתם רוצים לעשות, היו רציניים לגביו. הכינו תכנית ברורה ואל תתנו למזל לקבוע לכם את התוצאות. רעיונות יש לכולם, בטוח יש מישהו שחשב על הרעיון שלכם, אבל האם הם עשו עם זה משהו? היו הראשונים שלא רק מעלים רעיון, אלא גם תכננו איך לבצע אותו.

4. חשוב שיהיה לכם תכנית ברורה, כזו שאי אפשר לסרב לה.

5. תהיו בטוחים בעצמכם. ביטחון עצמי, והידיעה שאתם יכולים לעשות משהו גובר על כל חוסר ניסיון שאולי יש לכם. אל תתנו לאף אחד להגיד לכם מי אתם ומה אתם מסוגלים לעשות.

6. כשכולם אומרים לכם שמשהו לא יעבוד, או שניסו את זה כבר קודם, תגידו תודה ותמשיכו בשלכם. דרך אגב, זה סימן גם שאתם עושים משהו טוב ושונה J

7. בהתחלה, יחששו להצטרף אליכם, אבל אם תתמידו, בשלב מסוים כולם יבואו ואפילו ייקחו את מה שאתם עושים כמובן מאליו ו"איך לא עשינו את זה קודם?".

8. עם נחישות, התמדה ודבקות במטרה, תשיגו את מה כל מה שאתם רוצים.

9. היו פתוחים ללמוד, ולשאול אנשים שמבינים בתחום ושיכולים לעזור לכם להתמקצע וללמוד.

10. תעקבו אחרי ההישגים שלכם. מה שמודדים גדל.

עד כאן להפעם,

אהבתם את הפוסט? יש לכם שאלה? רוצים להביע את דעתכם?

כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות במהרה.

המשך יום נפלא, 

באהבה, עתליה 

הנשק הסודי שלי לפריצות דרך...

כבר הרבה מאוד זמן שהפוסט הזה יושב אצלי בראש. 

הרבה מאוד זמן אני מנסה לגבש אותו, לעבד אותו, ולנסח אותו בצורה כזו שהוא יעבור בצורה הכי טובה שיש. כי... הנשק הסודי שאני הולכת לספר לכם עליו לא מאוד סימפטי ובעיקר... הוא מאוד מעצבן.

לנשק הזה קוראים – הנקודה הרגישה. 

לא הרבה יודעים, אבל בעברי הלא רחוק הייתי בחורה די עצבנית. (יותר ממה שאני עכשיו :) )

לא היה קשה לעצבן אותי, ולהגיד לכם את האמת? לפעמים, הייתי נהנית מזה, זה הכניס לי קצת פלפל ועניין לחיים המשעממים שלי.

מה לא היה מעצבן אותי?

אנשים חיוביים- עיצבנו אותי.

אנשים רוחניים- עיצבנו אותי.

אנשים איטיים- עיצבנו אותי.

אנשים עצבניים- דווקא לא עיצבנו אותי, היה לי איתם שפה משותפת :)

זו הייתה נקודת ההתחלה שלי. 

איך אפשר למנף את הנקודה הרגישה לפריצת דרך אישית...?

כמה פעמים קרה לכם, שאמרתם משהו ממש פשוט, והצד השני נפגע מזה או התעצבן ולא הבנתם למה? כמה פעמים קרה לכם שאתם התעצבנתם והרגשתם שאתם לא מצליחים לשלוט בזה ואחר כך התבאסתם על עצמכם?

הסיבה שזה קורה זה פשוט כי נגעתם בנקודה רגישה.

הנקודה הזו- היא הנקודה שבה אפשר לעשות פריצת דרך.

נסו לדמיין את הסיטואציה הבאה: פגשתם במקרה תייר יפני והוא מספר לכם שהשפה העברית מוזרה. 

האם הייתם מתעצבים עליו? רוב הסיכויים שלא.

למה?

א. הוא לא קשור אליכם ולא באמת מעניין אתכם. 

ב. יש לכם ביטחון בכך שתמשיכו לדבר עברית וכולם במדינה יבינו אתכם. זה לא שעכשיו הוא ערער לכם את הביטחון אם לדבר או לא  לדבר עברית.  

ג. הסיטואציה מאוד מובנת לכם, התייר היפני בא מבחוץ, הוא לא מכיר את השפה. 

בקיצור- אתם לא לוקחים את מה שהוא אומר יותר מידי ללב. 

מה זה בעצם אומר?

כאשר אתם בטוחים במשהו, שלמים איתו, מכירים אותו- אתם לא תתעצבנו עליו. לא יצליחו לערער אתכם. 

הסיבה היחידה לכך שמישהו מצליח לעצבן אתכם / סיטואציה מצליחה לעצבן אתכם- היא בגלל שהיא שהיא מצליחה לגעת לכם בנקודה שאתם עדיין לא מרגישים איתה בנוח.  

ואם תזהו את הנקודה הזו, תוכלו לדעת על מה יש לכם עוד לעבוד, להתפתח ולגדול. 

3 שלבים להפיכת הנקודה מרגישה- לבטוחה. 

השלב הראשון: הוא שלב הזיהוי. 

לזהות שאתם מתעצבנים , לעצור ולחשוב.

היו סבלניים עם עצמכם- זה לוקח זמן עד שמצליחים להגיע לשלב שבו אפשר לתפוס את עצמך בזמן העצבים ולעצור לחשוב, בהתחלה זה יקרה רק אחרי שתרגעו.  

השלב השני: שלב השאלות והתחקור. 

תתחילו לשאול את עצמכם שאלות, להבין מה יש בנקודה הזו. 

מה הסיבה שהדבר/האדם הזה כל כך הטריף אתכם? מה יש שם?  מה יש בו? מה זה אומר עליכם?

אתם תגלו המון דברים מהשאלות האלו- בהתחייבות.

השלב השלישי: שלב ההיפוך. 

המציאות החיצונית, היא רק שיקוף של מה שקורה לנו בפנים. לכן, חשוב להבין מה יש בתוכם שגרם לכם למשוך את הסיטואציה "החיצונית" לחיים שלכם.  בדקו עם עצמכם, באיזה דרך הדבר שעליו אתם מתעצבנים מתקיים בחייכם? 

- האם הוא מתקיים אצלכם?

- האם הוא חסר לכם והייתם רוצים שהוא יתקיים אצלכם?

- האם הוא מאיים ו/או מפחיד אתכם? 

למשל, 

אם אתם מתעצבנים על מישהו שחותך בכביש... 

האם גם אתם חותכים בכביש? 

אם כן- אולי זה סימן להפסיק לחתוך בכביש... ? 

אם לא- למה זה מעצבן אתכם? האם זה בגלל שאתם מרגישים שלא מתייחסים אליכם? 

האם זה בגלל שאתם מפחדים שיקרה לכם משהו? 

האם אתם חושבים שזה לא בסדר שאתם עומדים בחוקי הכביש ואחרים לא? 

אם אתם מתעצבנים על מישהו שלא מתקשר אליכם...

האם אתם מתקשרים אליו? 

אם כן- למה זה מעצבן אתכם? האם זה בגלל שאתם רוצים שזה יהיה הדדי? 

האם זה בגלל שאתם מרגישים שלצד השני לא איכפת מכם, כפי שלכם איכפת? 

אם לא- זה סימן שכדאי שתתחילו להתקשר ולהתייחס יותר. 

כמובן שהדוגמאות כאן הן די פשוטות וברורות אבל עם הכלי הזה אפשר להשתמש גם על מצבים מורכבים יותר. ברגע שעושים את התהליך הזה, הרבה אסימונים נופלים ורק עצם התהליך גורם לנקודה להיות פחות רגישה. ברגע שמודעים לרגישות ולסיבה שהיא כל כך רגישה, אפשר בקלות יותר לשחרר את האוטומט של העצבים, אפשר להבין מאיפה הרגישות נובעת ולטפל בה. 

ושם- קורות פריצות הדרך.

זה הזמן שלי להזהיר אתכם - זה לא תהליך נעים. 

הוא דורש כנות, ישירות והסתכלות לדברים שאתם פחות אוהבים בכם, בלבן של העיניים. 

בשלב הזה האגו יתחיל לעלות ולנסות לשכנע אתכם ש"אתם צודקים והם אשמים"  

"אתם בסדר והם צריכים להתנצל" וכדומה... 

במקרה הזה, האגו לא עוזר לכלום. אתם יכולים להגיד לו תודה רבה על הדברים שהוא אומר,

אבל אתם כאן כדי ללמוד להתפתח ולא כדי לשחק במחקים של "הוא טועה, אני צודק".

בהצלחה!

עד כאן להפעם,

אהבתם את הפוסט? יש לכם שאלה? רוצים להביע את דעתכם?

כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות במהרה.

המשך יום נפלא, 

באהבה, עתליה 

5 שלבים ללמידה מהירה

כשהייתי צעירה, אהבתי מישהו שלא אהב אותי בחזרה, ולמרות זאת, עדיין רציתי אותו.
אני לא זוכרת באיזה הקשר זה היה, אבל רציתי לעשות משהו (שכבר ניסיתי בעבר) בתקווה שהפעם זה סוף סוף יקרה.
באותה תקופה חברה שלי ידעה בדיוק מה עבר עלי, וכבר ידעה מה תהיה התוצאה מראש ולכן ניסתה לגרום לי לא לעשות מעצמי צחוק. אבל לא הייתי מוכנה לשמוע.
ואז היא אמרה לי משפט שעד היום אני זוכרת אותו, היא אמרה לי "כנראה שעדיין לא למדת ואת צריכה עוד סיבוב בחרא". 

הבעיה היא, שהחברה שלנו לא מעודדת אותנו ללמוד, היא מעודדת אותנו להתעסק במי צודק ומי אשם.
התקשורת, בית הספר,החברה, גורמת לנו לפחד מטעויות. 
שאם חלילה אנחנו טועים זה אומר עלינו שאנחנו אנשים פחות טובים. 
הקטע הוא, שבחיים האמתיים להיות צודק לא באמת עושה שינוי, ולא באמת אומר שאתה אדם טוב יותר. 
בחיים האמתיים, לא לטעות זה מתכון לכישלון ולאי עשייה.
("אנשים מחפשים טעויות ואת מי להאשים כאילו הם הולכים לקבל על זה פרס" לא ידוע.).  
רוב האנשים לא באמת לומדים מהטעויות שלהם כי הם כל הזמן מחפשים להיות צודקים ולהוכיח למה מה שהם עושים הוא הדבר הנכון.
אז אני כבר אקדים ואומר, שכל מה שתנסו להוכיח לעצמכם, אתם צודקים! כל דבר אפשר להוכיח.
השאלה היא- מה המטרה שלכם?
כי אם המטרה שלכם הוא להשיג משהו חדש- תאלצו להיפרד מהדפוס ההרסני הזה. 
בזמן האחרון אני מקבלת הרבה תגובות מאנשים שאומרים לי משפטים כמו: "לקח לי 30 שנה להבין את מה שאת יודעת" או "איך יש לך תובנות כאלו בגיל כל כך צעיר?". 
אז התשובה שלי היא: שאני משתדלת ללמוד מהר, ולא לעשות הרבה סיבובים בחרא. J
למידה מהירה, מאפשרת התקדמות מהירה, שמובילה לתוצאות. 
אז האם אפשר ללמוד מהר מטעויות?
אני טוענת שכן.

5 שלבים ללמידה מהירה 

אם לא תבחינו מה מעכב אתכם, לא תדעו מה צריך לשנות.
אם אין לכם עדיין את התוצאה שרציתם, תשאלו את עצמכם, מה אתם מפספסים, מה אתם עושים לא נכון.
להבחין זה קודם כל להעלות למודעות שהדבר הזה קיים, והוא זה שמונע מכם להשיג את מה שאתם רוצים.
לדוגמא, ציניות מחסל חלומות.

אחרי שאתם מבחינים בדבר הכללי, חשוב לזהות מתי הדבר הזה מתקיים אצלכם. 
איפה נמצא האוטומט/הטריגר. 
לדוגמא: כשמדברים אתכם על להיות חיוביים- אתם ציניים. 
(כפי שאתם שמים לב, כצינית לשעבר אני שומרת לכל הציניים באשר הם פינה חמה בלב).

זה אולי החלק הכי טריקי, ואני אנסה להסביר אותו בצורה הכי טוב שיש.
ההבדל בין להבין ללהפנים, זה בדיוק כמו ההבדל בין לראות סרט או לחיות את החיים האמתיים.
להבין זה מבחוץ, ולהפנים זה מבפנים.
כשאתם מבינים, אתם בעצם הבנתם על פני השטח מה קורה, אבל זה לא באמת שייך אלכם.
כאילו מדברים על חבר שלכם  או על מישהו אחר.  
להפנים, זה להבין שזה מדבר עליכם- לא על חבר שלכם, לא על המשפחה שלכם, לא על אף אחד אחר- עליכם.
אם אתם רק מבינים, אבל לא מפנימים, הסיכוי שהשינוי שאתם רוצים שיקרה- שואף לאפס.
אם אתם רק מבינים אבל לא מפנימים, הסיטואציה שממנה אתם סובלים – תחזור על עצמה.
ויותר גרוע מזה, אם אתם רק מבינים אבל לא מפנימים – לא רק שהסיטואציה תחזור על עצמה, היא תחזור בעצמה גדולה יותר, כי בפעם הראשונה לא באמת הפנמתם את השיעור.

לדוגמא, 
מכירים את הפרסומות נגד תאונות הדרכים, שמראיינים אנשים שאיבדו את היקירים שלהם, או אנשים שנפצעו ויצאו מזה בחיים?
אם תשימו לב, בהרבה מאוד מקרים, יש משפט אחד שחוזר על עצמו "אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי. אני תמיד ראיתי בטלוויזיה סיפורים אבל לא באמת חשבתי שזה יכול לקרות לי..." (כל אחד עם הניסוח שלו כמובן).

מה אפשר ללמוד מזה? שמי שאמר את הדברים האלו, כבר ראה פרסומות בדיוק כמו שלו בטלוויזיה, ובכל זאת, הוא רק הבין על מה הבן אדם דיבר, אבל לא הפנים שזה גם יכול לקרות לו אם הוא לא יזהר בכבישים. 
זה ההבדל בין להבין, ללהפנים. 
  
החיים מלאים בשיעורים. ומי שלא לומד את השיעור, נאלץ להישאר כיתה.

זה החלק הכי קשה לרוב האנשים, והוא זה שבדרך כלל לוקח הכי הרבה זמן, אבל הוא המפתח לשלב השישי והחשוב ביותר– יישום ועשייה.
לקבל שמדברים עלייך, ולא על אף אחד אחר.
לקבל את העובדה, שבשלב הזה אתה צריך להיפרד ולשחרר את האגו שנלחם בך ומחדיר לך לראש מחשבות "נחמדות" שמונעות ממך להפנים את השיעור כי האוטומט שלך רוצה להיות "צודק". 

אני יודעת, בהתחלה זה ממש קשה. 
זה ממש לא נעים להבין שאתה טועה, ואתה עושה משהו בצורה לא נכונה.
בהתחלה זה לא קל לוותר על האגו, על הרצון להיות צודק. 
אני יודעת, הייתי שם. 
אבל כשתתחילו לקבל את התוצאות שאתם באמת רוצים, ולהגיע למטרות שאתם באמת רוצים, 
אתם תבינו עד כמה החלק הזה יכול להיות פשוט וקל. 

כי בסופו של דבר, לטעות זה חלק מהחיים, זה חלק מהדרך אל הגשמת החלום שלכם- ורק מתוך הטעויות אפשר באמת לגדול ולצמוח. 

ואני יכולה להבטיח לכם, שככל שתתאמנו על הקבלה ועל ההפנמה- יגיע השלב, שלא רק שלא יהיה לכם אכפת לטעות ולהודות בזה שאתם טועים, אלא שאתם אפילו תחפשו את זה ותשכחו בכלל שאי פעם זה הפריע לכם.  

זו נקודת ההתחלה לשינוי. 
לעולם אין לזלזל בכוחה של החלטה אמתית. 
מה שאתם רוצים להשיג או לשנות חייב להיות חזק יותר ממה שיש לכם כבר עכשיו.
החלטה היא משוואה פשוטה של מה גדול יותר ממה. 
אתם חייבים למצוא משהו, שיהיה משמעותי יותר ממה שמתנהל אצלכם כרגע, אחרת הוא לא ישתנה. 
אחד הדרכים להפוך משהו ליותר חשוב ממה שקיים, הוא להוסיף לו ערך ומשמעות גדולה יותר. 
לדוגמא: 
"יותר חשוב לי להיות בריא מאשר לעשן סיגריות, כי אם אני אהיה בריא אני אראה יותר טוב, יתחילו איתי יותר, אני ארגיש יותר טוב ואני אוכל להספיק הרבה יותר דברים ביום, אני אחסוך כסף ואוכל לקנות יותר בגדים, ואני גם אריח יותר טוב וכו'." 

הבחנתם, הפנמתם, קיבלתם, וקיבלתם החלטה לשנות- עכשיו זה הזמן לעשות את הצעד הראשון, את הפעולה הראשונה שתקרב אתכם אל עבר המטרה שלכם.
העשייה שלכם תבוא עכשיו ממקום הרבה יותר נקי, הרבה יותר מכוון, הרבה יותר ממוקד.
תשאלו את עצמכם, מה הצעד הראשון שאני צריך לעשות עכשיו שיקדם אותי לעבר המטרה שלי? 

זה הכל להפעם, 
הייתי רוצה לשמוע גם מכם- מה דעתכם? האם אתם מזדהים? האם אתם מסכימים? 
האם יש לכם דוגמאות לשיעורי חיים שלקח לכם הרבה זמן להבין ולכאלו שלקח לכם מעט זמן? 
יש לכם טיפ אליי- איך אפשר ללמוד מהר? 

עד כאן להפעם,

אהבתם את הפוסט? יש לכם שאלה? רוצים להביע את דעתכם?

כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות במהרה.

המשך יום נפלא, 

באהבה, עתליה 

3 המלכודות הגדולות ביותר ברכישת ידע

כיום, יותר ויותר אנשים מבינים ומגלים כי המשוואה "ידע=כוח" אינה נכונה. 
ידע הוא לא כוח, ידע הוא כלי המאפשר לייצר כוח.
איך מייצרים כוח אמיתי? ע"י שימוש בכלי בצורה הנכונה.
וכמו כל דבר בחיים, גם לידע יש שני צדדים- הצד הטוב והצד הפחות טוב, ושימוש לא נכון בכלי הזה, יכול לייצר מלכודות מסוכנות.  

האמונה הרווחת היא, שככל שאדם לומד ומודע יותר, כך קל לו יותר להתקדם ולהצליח בחיים. אך האם זה נכון? האם ניתן לומר בוודאות מוחלטת כי למידה או מודעות בהכרח הופכת את חיי האדם לקלים , מצליחים ומאושרים יותר? כמובן שלא.
הצרה האמיתית היא, שהחברה שלנו מעודדת ומקדשת למידה ורכישת ידע במקום לעודד ולקדש מעשים!
יש משפט שאומר "העולם מלא באנשים עם כוונות טובות"- אך האם כוונות טובות עושות שינוי? ממש לא!
כך גם ידע. העולם מלא באנשים שיודעים דברים ולא עושים איתם כלום.
היקום מתגמל על מעשים ולא על דיבורים!

אם אתם רוכשים / לומדים / צוברים ידע חדש, ולא דואגים ליישם אותו כמו שצריך- אתם נחשפים באופן אוטומטי למספר מלכודות מסוכנות:

מלכודת מספר אחת – תקיעות ובלבול

קרה לכם פעם, שמרוב שיש לכם מה לעשות, אתם לא יודעים מה לעשות קודם? או שמרוב שאתם חושבים יותר מידי אתם פשוט לא מוצאים שקט נפשי? כאילו "רועש" לכם? וכל מה שאתם רוצים שיהיה קצת "שקט שתוכלו לחשוב?". בלבול ועומס יתר, גורמים לנו להטיל ספק בעצמינו, במה שאנחנו יודעים, במה שאנחנו רוצים לעשות או במה שאנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים לעשות. 
תמיד יהיה מישהו שיחשוב אחרת מאיתנו או משהו חדש שיכול לעזור לנו, אך מבלי ליישם קודם את הידע הקיים, זה רק מייצר עוד קרקע פורייה לבלבול. 

בלבול עוצר אותנו מלפעול!

ברגע שלא עושים כלום, ונתקעים- זה באופן אוטומטי מחזק את פער הציפייה. הפער שקיים בין מה שאנחנו רוצים להגיע אליו, לבין איפה שאנחנו עכשיו.
לרכוש ידע נוסף מבלי ליישם אותו, זה בדיוק כמו לקנות עוד אוכל, כשהמקרר כבר מלא.
לא רק, שאין לכם לאיפה להכניס את המצרכים, גם לא השתמשתם במצרכים שכבר קניתם. המוצרים מתחילים להתקלקל, ומה שקורה בסוף, זה שגם בזבזתם את הכסף שלכם, גם בזבזתם את הזמן שלכם בלקנות את האוכל וגם זרקתם דברים שמעולם לא השתמשתם בהם.  אה, ועדיין נשארתם רעבים!

מלכודת מספר שתיים: "קהות חושים"

הרשו לי לשאול אתכם שאלה: אם הייתי מספרת לכם את אותה הבדיחה 5 פעמים ברצף, האם הייתם צוחקים ממנה בפעם החמישית? האם תראו את אותו הסרט יום אחרי יום אחרי יום?
תנו לי לנחש, התשובה היא: לא.  
למה?
כי אתם כבר מכירים אותו. אתם מכירים את ההתחלה, האמצע והסוף.
אתם מאבדים את אלמנט ההפתעה והחידוש ברגע שאתם שומעים אותו בפעם הראשונה.  
אם אתם קוראים משהו, שומעים משהו ואומרים לעצמכם שתעשו את זה אחר כך, או תעברו על זה שוב יותר מאוחר, אוטומטית, הורדתם 50% מהסיכוי לעשות אותו.
אותו ידע נהפך ל"דהוי" ו"בלוי"- הוא כבר לא מרגש באותה העצמה כי כבר שמעתם אותו בעבר. אפשר לומר שככל שלומדים ידע מבלי ליישם אותו, מייצרים סוג של "חיסון" נגדו. הוא פחות משפיע עליכם ובכך הסיכוי שתיישמו אותו פוחת! ואז משפטים כמו "אני כבר יודע את זה" מתחילים לעלות.
אם למדתם משהו- ולא יישמתם אותו במציאות, אין לכם פריבילגיה לומר שאתם "יודעים את זה", כי עדיין לא עשיתם את זה בפועל. לדעת משהו ולעשות אותו, זה שני דברים שונים. קיים פער גדול מאוד בין להבין משהו בראש, לבין להרגיש אותו ברגליים ובשטח.

מלכודת מספר שלוש:- אשליית הבמ"ה -ביטחון, מאמץ וזמן

אחת המלכודות, הקטלניות ביותר של רכישה ולמידת ידע ללא יישום היא אשליית הביטחון, המאמץ והזמן.
למה הכוונה?
האשליות האלו מייצרות לא פעם מצבים שבהם אנשים יכולים להאמין לעצמם כשהם אומרים ש"המצב שלהם הוא שונה" או "עליי זה לא עובד" או ש"ניסיתי כבר הכל ושום דבר לא עוזר".
כל המשפטים האלו תוקעים ומנצחים את המצב.
דמיינו, שאתם הולכים לקורס שבו מלמדים אתכם איך בונים בניין חדש. במשך שנה שלמה, מלמדים אתכם מא'- ת' , כיצד בונים בניין. מלמדים אתכם איך לדבר עם ספקים, איזה אישורים אתם צריכים לתת לעירייה, איך לסרטט תוכניות וכו'.
מלמדים אתכם ה-כ-ל חוץ מדבר אחד- לא מיישמים אתכם את העבודה בשטח, בתכלס. הכל מלמדים אתכם על הנייר.
בסוף השנה, אתם יודעים את כל מה שאתם צריכים לדעת על מנת לבנות בניין מפואר, וכדי לתת לכם תחושה אפילו יותר טובה- נתנו לכם קורס מתנה שבו למדתם איך לעצב את הבית מבפנים, ובכלל- על כל מיני טרנדים של עיצובי בניינים.
עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם, האם לדעתכם, אחרי השנה הזו- האם אפשר להגיד שאתם בוודאות יודעים לבנות בניין?
האמת העירומה היא- ממש לא.  
דיבורים לחוד, ומעשים לחוד. לא משנה כמה תדעו דברים בתיאוריה, יש הבדל ע-צ-ו-ם בין מה שאתם יודעים וחושבים שאתם יודעים, לבין הפרקטיקה (גם אם התיאוריה היא הכי מפורטת שיש, גם אם התיאוריה מלמדת אתכם פרקטיקה).
איפה מתחילה המלכודת?
המלכודת מתחילה בכך, שאתם חושבים שאתם יודעים איך לעשות את זה, אתם מרגישים בטוחים בכך שתעשו את זה בצורה מסוימת, בזמן מסוים ובקלות יחסית, כי בתיאוריה אתם באמת יודעים.
אבל בפרקטיקה עוד לא עשיתם שום דבר. 
ברגע שתתחילו לעשות, פתאום תחוו הרבה מאוד תסכולים מכך שזה לא הולך כפי שדמיינתם. ומיותר לציין, שזה יתסכל אתכם מאוד .

אז מה המסקנה?

ידע ומודעות הם דברים נפלאים והכרחיים לצורך התפתחות אישית ועסקית, אך שימו לב כי אתם גם מיישמים אותם ויודעים כיצד להשתמש בהם בצורה נכונה.
התחילו לשים דגש יותר על העשייה שלכם ועל יישום הדברים שאתם יודעים ורק לאחר מכן, כאשר תדעו להגיד בביטחון שיישמתם וקיבלתם ממנו תוצאות בשטח- תעברו לידע הבא, שיביא אתכם לשלב הבא בעסק (ובחיים).

עד כאן להפעם,
אהבתם את הפוסט? יש לכם שאלה? רוצים להביע את דעתכם?
כתבו לי כאן למטה ואני מבטיחה לענות במהרה.

המשך יום נפלא, 
באהבה, עתליה